משפט יומי 26 בינואר

"… ומתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו."

–          צעד אחת-עשרה


"אינני זקוקה להרבה, אלוהים. אילו רק הייתי יכולה להגיע למשקל המושלם שלי, חיי היו מושלמים." כך האמנתי כאשר הגעתי לאו.איי. לא ידעתי שאמונה זו תגרום למחשבתי להיאבק מדי יום נגד האוכל – ולנחול תבוסה; שמערכות-היחסים שלי ימשיכו להיות סבוכות כל עוד מחשבות על אוכל ישלטו במחשבתי; וכי החיים שלי ימשיכו להיות בלתי-נשלטים.

לעתים קרובות מדי, גם אחרי שנים של החלמה, אני שוכחת שאלוהים אינו זקוק להנחיות ממני, כדי לדעת כיצד לנהל את חיי. אלוהים מכיר את כל הבעיות שלי, את כל הכאב, הפחדים וגם את כל הפיתרונות הנואלים שאני הוגה תכופות במוחי. אני צריכה רק להיזכר, ששנים רבות של החשיבה הטובה ביותר שלי הביאו אותי לאו.איי.

לא, אלוהים איננו זקוק לרשימת משימות ממני.

להיום אזכור להניח לכוח העליון האינסופי להעשיר את חיי ולהאריך את טווח הראייה שלי על פי רצונו, במקום להכשיל את עצמי עם המגבלות הסופיות של הראייה האנושית שלי.