משפט יומי 25 בינואר

"ייתכן שתפילותינו לעזרה, לפני שהצטרפנו לחברותא של או.איי., לא נענו פשוט משום שלא היינו אמורים להתמודד עם מחלה זו בבדידות."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 12


הייתי אחת מאלה שהתפללו באופן סדיר לאלוהים, כדי שיסלק ממני את השומן, ויאפשר לי להמשיך לאכול אכילת-יתר. התפללתי שהיום יהיה שונה, ולא הבנתי את התפישה, שיחד עם הנגיסה הראשונה, המחלה נכנסת לפעולה. כמו כן אכלתי בסתר, נהגתי לוודא שהבית לרשותי כדי שאוכל לאכול. כיום, או.איי. מציע לי את היכולת להיות בחברת שותפים לסבל, שמכירים את הכאב הנגרם על ידי עודף אוכל.

באו.איי. מציעים לי החלמה מאכילת-יתר כפייתית. אין לי יותר צורך לחיות בבדידות, משום שישנם אנשים שמבינים את המחלה שלי. איזה נס! שוב אין לי צורך להתבודד, משום שהגעתי לאמונה בכוח הגדול ממני, ואני חולקת את האחווה עם אכלני-יתר כפייתיים אחרים.