משפט יומי 24 בינואר

"התחלתי בתוכנית בכך שעשיתי כל מה שהייתי אמורה לעשות… עשייה היא מילת הקסם…"

–          אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 118


המורשת התרבותית שלי היא של אנשים דתיים, נחרצים, שמסורים לעבודה. למדתי שאם מתפללים מתוך כוונה, עובדים בשקידה, וממתינים מספיק זמן, יכולים להשיג כל דבר. אולם במלחמה שלי נגד האוכל, אני הייתי הקורבן. אותם חמישה קילו שבעבר הביאו למאבק מדי שישה עד תשעה חודשים, היו כעת מדי שבועיים… עשרה ימים של הרעבה עצמית ובעקבותיהם ארבעה ימים כדי להעלות אותם בחזרה.

אני טיפוס של עשה-זאת-בעצמך. דפוס מסוים, מתכון, או רעיון יצירתי, מפעילים את מוחי, את אצבעותיי ואת רגליי. למה לחכות עד מחר, כשאני יכולה להתחיל היום (בדרך כלל, אתמול זה עוד יותר טוב)? שנים-עשר הצעדים והכלים מצויים לפניי. "תעשי את זה ודי," נאמר לי. שני הספרים, רשימת הטלפונים ומאמנת היו בידיי. המבצר שלי קיבל בכך משלוח חדש של נשק, ותגבורת של לוחמים. שדה הקרב שלי היה המטבח.

התשובות לחיים אינן נמצאות במקרר או במזווה. זאת הייתה הבעיה. כיום אני חיה את התשובה – את הצעדים ואת הכלים. עברתי מקום מגורים, והבעיה הסתלקה לה.