משפט יומי 22 בינואר

"בניסיונותינו לשלוט באחרים על ידי תמרונם והפעלת לחץ, פגענו באהובים עלינו. כאשר ניסינו לשלוט בעצמנו, חשנו בייאושנו. אפילו כאשר הצלחנו, זה לא הספיק כדי להפוך אותנו למאושרים."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 4


כשאכלתי באורח כפייתי, התמקדתי בבעיותיהם של אנשים אחרים. זה הסיח את דעתי ממני, ויצר בי תחושה כוזבת של עוצמה. אנשים לא יכלו לנהל את חייהם בלעדיי. "כשסידרתי עניינים" לאנשים אחרים, זה העניק לי תחושת ביטחון כוזבת, ממש כשם שכמויות עתק של אוכל טשטשו כמדומה את כל פחדיי. האמנתי שעוצמה זו תגרום לאנשים להעריץ, לכבד ולהעריך אותי. לעומת זאת, אני עצמי לא הערצתי, לא כיבדתי ולא הערכתי את עצמי.

חוסר-השפיות היה בכך שניסיתי למלא את תפקיד האלוהים עבור כל האחרים, ולאחר מכן השתחוויתי בפני אלוהים של האכילה הכפייתית, כאשר הייתי בגפי.

כיום, לא האוכל ולא הרצון לשלוט אינם מרחיקים את פחדיי מעליי.

להיום, אני בוחרת שלא לעשות למען אחרים, מה שהם יכולים לעשות עבור עצמם. אני מבקשת אחר רצון אלוהים, מוודאת שהעניינים שלי מסודרים, ומוסרת את תוצאות חיי ואת אלו של חיי אחרים לידי הכוח העליון שלי.