משפט יומי 21 בינואר

"… אין דרך נכונה אחת בלבד לעבוד את הצעד האחד-עשר. 'שמור על פשטות' היא סיסמה טובה שכדאי ליישם.  כשאנו זוכרים שמטרתנו היא לפתח קשר הכרתי קרוב יותר עם אלוהים, תפילה היא, פשוט, מה שאנו עושים כשאנו מדברים עם הכוח העליון שלנו…"

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 75


כשהייתי בהימנעות לראשונה, שיתפה אותי המאמנת שלי בכך שבסוף היום היא כותבת את בעיותיה וטרדותיה, ומכניסה אותן לקופסת אלוהים שלה, כדי שתוכל לישון היטב בלילה. הרעיון, כך אמרה, הוא להניח לאלוהים את הדאגה.

עשיתי קופסת אלוהים גדולה והתחלתי לשים בתוכה את צעד עשר שלי בשעת השינה. אחר-כך מצאתי את עצמי כותבת "פתקים לאלוהים" במשך כל היום, תוחבת אותם לכיסי עד שאני מגיעה הביתה כדי לשים אותם בקופסה. פתקים אלה לובשים לעתים קרובות צורה של הערכה; של אסירות תודה; של שאיפות להשתפר; ובקשות לראיית-דברים שונה, כאשר דאגה, כעס, טינה, מבוכה או אכזבה משתלטים על חשיבתי. תפילותיי מקרבות אותי לאלוהים, והאמון שלי בו גדל.

אלוהים ממשיך לשנות את חיי ואת מערכות היחסים שלי כאשר אני ממשיכה, יום אחד בכל פעם, לשים פתקאות בתוך קופסת הקרטון של שיבולת-השועל שלי.