משפט יומי 19 בינואר

"אשים ידי בידך, ויחד…"

–          מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו, ע' 20


הייתי לבדי  וידעתי זאת. הייתי ועודני ציפור מוזרה – אינטליגנטית, אך חסרת שכל ישר וטקט. כעסתי על אלוהים. הרגשתי מקוללת. אכלתי ואכלתי ואכלתי.

ואז בא הנס של התוכנית. כאן, החולשות שלי הפכו למעלות. הן הפכו אותי לחברה בארגון. מדהים! הרגשתי, בפעם הראשונה, שמבינים אותי. זו הייתה ההתחלה. בחברת עמיתים לאכילה כפייתית, הנחתי מידי מדי יום את האוכל, והלכתי בדרך ההחלמה. הושטתי את ידי מתוך ידיעה שיחד נוכל לעשות, מה שמעולם לא יכולנו לעשות לבדנו.

בחדרים של או.איי. למדתי את הלקח של חלוצי איי.איי.: יש אלוהים, וזה לא אני. בחדרים הללו חוויתי בהדרגה את כל ההבטחות שמתאר הספר הגדול. בחדרים הללו אני בבית. היום ובכל יום אני אסירת תודה לאלוהים כפי שאני מבינה אותו, על כך שהייתי נואשת מספיק כדי להושיט יד לעזרה, ומבורכת מספיק כדי למצוא את היד של או.איי. מושטת בחזרה.