משפט יומי 16 בינואר

"אלה מאיתנו אשר חיים תוכנית זו, אינם רק נושאי המסר; אנו בעצמנו המסר. בכל יום שאנו חיים בדרך הנכונה והבריאה, אנו מבריאים, ואנו משקפים את שמחת ההחלמה."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 86


כשנכנסתי בפעם הראשונה לחדרים של אכלני-יתר אנונימיים, הייתי כמו הנר אשר אורו מהבהב ועומד לכבות. הייתי חולה ברוחי, בגופי ובנשמתי; הייתי נטולת-תקווה.

חברים רבים באו.איי. מתארים את או.איי. כבית האחרון ברחוב. אינני יודעת אם זה נכון, מפני שאינני יודעת היכן הרחוב מתחיל או נגמר. אני כן יודעת, שאת מה שמצאתי באו.איי. ניתן למצוא אך ורק בלב ובנפש של אכלן-יתר כפייתי אחר. האור המהבהב ודועך שאיתו נכנסתי התחזק, וחוסר-התקווה הפך לתקווה.

אני יכולה להיות דוגמה חיה או דוגמה מתה של האופן שבו התוכנית פועלת. האומץ שלי להחלים וההתנסויות שלי באו.איי. משמשים מופת לאלה שמכירים אותי. אני מגלמת את מסר התקווה ונושאת אותו.