משפט יומי 10 בפברואר

"איזו הרגשה טובה היא, להיות משוחררים מן הפחד מפני עצמנו."


–    לפני הנגיסה הכפייתית הראשונה, זיכרו…

תחושת המתח שחוויתי כאשר ניסיתי לסמוך על עצמי, בזמן שהמחלה שלי הייתה בשיאה, הייתה כמו לנסות לדחוף חבל במעלה העץ – דבר בלתי-אפשרי. אני אסירת-תודה על כך שכיום יש לי כוח עליון שאני יכולה לבטוח בו שהוא ינחה אותי בדרך הכנות והאמת.

אני כבר לא צריכה לסמוך על כוח-הרצון הבלתי-יציב שלי. כעת אני חיה על פי רצון האל, שאליו אני מתוודעת באמצעות התפילה של צעד אחת-עשרה, ואהבת אלוהים מרפדת אותי, באמצעות חבריי המחלימים באו.איי.
כאשר הפחד מכה בי, אני נזכרת שהפחד והאמונה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת באותו הזמן. כשאני פוחדת מפני עצמי או מפני אנשים אחרים, מפני מקומות או דברים, זה מזכיר לי להתמקד באמונה. לגביי פירוש הדבר הוא יותר כניעה, יותר תפילה, ויותר מדיטציה. אני מקבלת, במודע ובתודה, מידה גדולה יותר של אהבת האל באמצעות המשפחה שלי, חבריי והחברותא.
אני עדיין שוגה, אבל כבר אין בי פחד מפני מחשבותיי, מפני מעשיי, או מפני המחלה שלי, מפני שאני סומכת על הכוח העליון שלי.