משפט יומי 8 בפברואר

"יחידים הינם תומכים בעצמם במלוא מובן המילה, רק כאשר הם עושים מה שהם יכולים, כאשר הם יכולים, נותנים חזרה חלק מן העזרה שקיבלו באו.איי."


–     שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים,  ע' 133

זהו פרדוקס נפלא לחיים, לאושר, לשליטה בהתמכרות האכילה שלי. בעבר רציתי לתמוך בעצמי, להסתמך רק על עצמי, בכך שהשתמשתי בשיטות הפקחיות של התכנון הפיננסי. רציתי לשמור על המשאבים המועטים שלי, כך שיהיה לי ממה לספק את צרכיי. אבל חברי או.איי. "החכמים והמנוסים" אומרים לי שזאת אוכל לעשות רק כאשר אכנס אל לב בתוכנית, כלומר, אעשה ואתן. אין צורך לעשות זאת באופן קיצוני, אלא "רק מה שאני יכולה בזמן שאני יכולה". הרגלי האכילה שלי ואופיי השתנו כאשר אימצתי לי השקפה זו.
האם קיים סכום כסף או כמות שירות שיוכלו להחזיר כגמולה לחברותא האוהבת הזאת אשר הצילה את חיי? אינני סבורה כך. לפני שהיכרתי בחשיבותה של התוכנית הזאת, חרה לי כאשר ביקשו ממני תרומות. רק כאשר ראיתי שהחברותא הזאת איננה "אני" ו"הם", אלא "אנחנו", גיליתי שאני יכולה לעשות יותר מכפי שטענתי, בתחום מתן שירות ובעניין הכסף.
כשאני "מחזירה חלק מן העזרה שקיבלתי" ולא משנה באיזה כמות מדובר, הדבר מעניק לי אושר ואנרגיה שלא-ישוערו. זה מעניק לי את היצירתיות לעשות "מה שאני יכולה, בזמן שאני יכולה" מתוך הכרת תודה אמיתית.