משפט יומי 5 בפברואר

"ברור כי היה עלינו למצוא כוח גדול מאיתנו, כדי להחזיר לנו את שפיות דעתנו."


–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 10

עבור אדם כה אימפולסיבי ולהוט למצוא הקלה, כפי שאני הייתי, השפיות לבשה צורות שונות: לחכות במקום לעשות, לחפש את הדבר החיובי במצב מסוים, להרגיש סיפוק כאשר המעשה לא הגשים את הכוונה, וללמוד להיות מודע לכפייתיות שלי ולבדוק אותה לעומק.

כאשר הסתמכתי על התושייה שלי בלבד, השתמשתי בכל האנרגיה שלי כדי לגרום שדברים יקרו. לעתים קרובות מדי מנת-חלקי הייתה תסכול, אכזבה ורגשות כישלון או רחמים עצמיים, מה שהוביל אותי בחזרה אל האוכל.

הכוח העליון שמצאתי באכלני-יתר אנונימיים חשף בפניי גישה שלווה יותר לחיים. הוא אפשר לי להתחיל לבקש עזרה, לבחון את האפשרויות העומדות בפניי, ולצְפות את ההשפעה שתהיה למעשיי על אחרים.

התחלתי לתת אמון בכוח העליון הזה, לסמוך על הנטיות הטבעיות שלי, ובסופו של דבר, לסמוך על אנשים אחרים. כעת, אמונתי באותו כוח מתגלה בהחלטות, ולו הקטנות ביותר, שאני מקבלת במשך היום שלי.

אני מרגישה שקט נפשי וביטחון עצמי, שמביאים לציפיות מציאותיות בשעת מצוקה. זה נקרא שפיות.