משפט יומי 2 בפברואר

"בכדי שהראייה שלי את עצמי תהיה כנה ומאוזנת, אני לוקח לעצמי כמה רגעים שבהן אני משחרר את מוחי מכל דבר מלבד מאהבתו של אלוהים אליי."

–          להיום, ע' 153

אחד מן הדברים הקשים ביותר עבורי בזמן שאני עוסקת במדיטציה, היה לרוקן את מוחי מכל ה"רעשים במוח" שדחקו הצדה את הרהורי ההגות. הדבר השתנה כאשר קראתי את הציטוט הזה. אני אוהבת לעסוק במדיטציה על פי הציטטה הזאת. אני רואה בעיני רוחי את אהבתו של אלוהים האופפת אותי בזוהר חמים. לפעמים אני מדמה לעצמי אור לבן המקיף אותי.

אז יש ביכולתי לרוקן את מוחי מכול דבר, פרט לאהבת האל אותי, ונותרת רק תחושה של רווחה ונינוחות לגבי עצמי ולגבי העולם. בעיות וקשיים נמוגים. אני מרגישה אסירת-תודה עד בלי-די על כך שאני חיה, ועל כול הדברים הטובים שבחיי. לא שכבר אין לי יותר בעיות; אלא שאני מבינה שהעובדה שקיימות בעיות וכי מתגברים עליהן, היא מהות החיים. שאם לא כן, מדוע אנחנו כאן?