משפט יומי 1 בפברואר

…ענווה היא פשוט הכרה במה שאנו באמת ונכונות להיות כל מה שאנו מסוגלים להיות ( שנים עשר הצעדים ושנים עשר המסורות של אכלני יתר כפייתיים עמ' 50 )

בעבר הרגשתי לפעמים יותר טובה מאחרים ולפעמים הרבה פחות טובה מהם, בתכנית למדתי לקבל את עצמי  כמות שאני עם היתרונות והחסרונות שלי, למדתי להכיר את הפגמים שלי ולהתפלל להסרתם. למדתי לקבל את האחרים כמות שהם, למדתי שאין ביכולתי לשנות את האחרים, להיות סבלנית כלפיהם וללמוד לחיות איתם. למדתי שגם להם כמו לי יש יתרונות וחסרונות .למדתי שכולנו יצירי אלוהים ולכן אני שווה לאחרים.

עבודת הצעדים והקשר עם הכוח העליון שלי חזקו את הבטחון העצמי שלי, כך שמצד אחד קבלתי בטחון להתנסות בדברים ולא לפחוד מכשלון. למדתי שאי עשיה והפחד להתנסות הם בעצמם כישלון. ההתנסות היא תמיד חיובית וגם אם לא הצלחתי למדתי הרבה דברים בדרך, דברים שיוכלו לסייע לי בעתיד והרבה פעמים הצלחתי מה שלא היה קורה אם לא הייתי מנסה.

היום אני לא שוגה בפנטזיות, שוב אינני מציבה לעצמי ייעדים גבוהים מדי שאי ההגעה אליהם הייתה גורמת לי בעתיד תסכול רב.

היום אני חיה בשלווה, מתרגלת ענווה ומבקשת לדעת את רצונו של הכח העליון.