משפט יומי 12 בינואר

"כל בוקר מביא עמו מחדש כניעוּת, הודאה מחודשת בחוסר-האונים, ומחויבות מחודשת להימנעות באמצעות צעדים אחת, שתיים ושלוש. זהו פרק זמן של שקט, של התחלה חדשה, של יום חדש. "

–          לקט "לייפליין"


כיצד אבלה את היום? האם אבזבז אותו בכך שאתבונן בשגיאות העבר שלי, או שמא בחלומות בהקיץ על מה שצופן לי העתיד? לחיות היום הוא לעתים קרובות דבר קשה. ברגע שאני מרפה מאתמול וממחר, אני יכולה לחיות את היום במלואו. תכנונים וחלומות לא ישנו את מה שהכוח העליון שלי שומר עבורי למחר, כך שאמסור את הדבר ואשקוט בידיעה שמישהו כבר יטפל בי. דבר זה משחרר אותי לקבל את מתת ההווה. מה שאני עושה היום הוא הדבר החשוב באמת.

אני יכולה להיות מאושרת אם רק אבלה את היום בהשלמה אסירת-תודה על כך שאני מי שאני, על מה שיש לי, ועל מה שאני יכולה לעשות ברגע זה כדי לשפר את עצמי. היום יהפוך בסופו של דבר למחר, מבלי שאני אדאג או שאתערב בתוכניות של הכוח העליון שלי. הלוואי שאוכל לחיות כאילו "מחר" הוא רק עוד מילה במילון. הלוואי שאוכל לחיות ביום זה.