משפט יומי 19 בדצמבר

"מה שנדרש כדי לעבוד את צעד שלוש, הוא נכונות אמיתית לחיות על פי רצון האלוהים, רק ליום אחד מדי יום ביומו."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 20


בניסיון להבין את צעד שלוש שאלתי, כיצד אוכל למסור את רצוני ואת חיי לידי אלוהים כפי שאני מבינה אותו. מה אני אמורה לעשות? ואז קראתי את הקטע הזה, ועלתה בי המחשבה: כמה פעמים נאמר לנו לעבוד בתוכנית? אלוהים הוא המעביד שלי! בכך שאני מיישמת את התוכנית כמיטב יכולתי, אני לא רק עורכת שיחות טלפון, משתתפת פגישות, מאמנת, מיישמת תוכנית אוכל, ומשתמשת בצעדים, כי אם גם עובדת. אני יכולה לעבוד בעבודה הזאת כל חיי, ולעולם לא אפוטר. אני יכולה לעשות את "עבודת ההחלמה" שלי בכל עת ובכל מקום. הרעיון הזה העניק לי ניחומים רבים, ותחושה של הבאת תועלת ושל תכלית. כמו כן הדבר הוכיח לי שאני צריכה להשאיר בחיי מספיק זמן בשביל התוכנית שלי, ממש כשם שהייתי עושה לגבי כל עבודה. וכל יום שאינני אוכלת בו באופן כפייתי, הוא יום התשלום!