משפט יומי 18 בדצמבר

"אם ברצוננו לחוות החלמה קבועה מאכילה כפייתית, עלינו לחזור, יום אחר יום, על הפעולות שכבר הביאו לנו כל-כך הרבה החלמה."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 67


ישנם ימים כאלה, אפורים וקודרים, שבהם לא מתחשק לי לעשות מה שאני צריכה כדי להחלים. נמאס לי להתאמץ. אני רוצה לוותר, אבל אני עוצרת וחושבת על כך. אם אפסיק להשתדל, אגלוש לאחור. ואחורה, בשבילי, פירושו דבר אחד בלבד – הגיהינום של אכילת-היתר הכפייתית וכל המצוקה הנפשית, הגופנית והרוחנית שהיא מביאה עמה.

לכן אני מתפללת לנכונות לעשות כל מה שהכוח העליון שלי דוחק בי לעשות. ואז אני מזיזה את עצמי ועושה את זה! ייתכן שאני צריכה לכפר על משהו, לבלות זמן-מה בחברת ילדיי, להיות כנה כלפי מישהו, לבצע משהו שבאחריותי, להגיע לפגישה, לערוך שיחת טלפון, לקרוא, לכתוב, או לעשות שירות. ואז אני שוב חווה את ההחלמה ואת ההתאוששות שבאים תמיד כשפועלים על פי שנים-עשר הצעדים.