משפט יומי 14 בדצמבר

"אנו הולכים לפגישות, עושים מאמץ להביע את רגשותינו בגלוי, ו"משחקים אותה" כאילו הכוח להשתנות ולהימנע מאכילת-יתר כפייתית, כבר בידינו."

–          להיום, ע' 8

תמיד הייתי אדם שרואה את "התמונה הגדולה" ומתכנן לעתיד. באותן פגישות ראשונות מועטות, לא הצלחתי להבין שההימנעות וההחלמה שלי, אינן מהוות מחויבות לחיים. בתחילת דרכי, כאשר ההחלמה שלי הייתה מעורערת, נתקלתי בקטע על כך שצריך לחיות ולפעול "כאילו" – כאילו אני בהימנעות, כאילו יש לי מערכת-יחסים איתנה עם אלוהים, כאילו יש לי מאמנת, וכאילו אני אומנם בהחלמה.

השינוי המנטלי הפשוט הזה עזר לי באופן בל-ישוער. עברתי מהתנהגות "כאילו" למצב שבו אני באמת בהימנעות, באמת יש לי מערכת-יחסים עם אלוהים, אני באמת חיה יום אחד בכל פעם, יש לי מאמנת (וכעת גם אני מאמנת), ואני בהחלמה. העובדה שלמדתי לחיות את הרגע הייתה ברכה. אני כבר לא צריכה להתעצבן לגבי מה שלא נעשה, או מה שכבר קרה. למדתי "פשוט להיות". אני מסוגלת להכיר בכך שלהיום אני בהימנעות ואני אסירת-תודה. שוב איני יושבת במושב הנהג. המחשבה הפשוטה הזאת לעולם לא הייתה עולה בי אלמלא או.איי.