משפט יומי 29 במאי

"כאשר הפרט משלים, ברובד הלא-מודע, עם המציאות, עם כך שאינו מסוגל להתמודד עם אכילת-יתר כפייתית, לא נותרים שרידי מאבק."

–          אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 181

גיליתי שהאמירה הזאת נכונה. כשאני מקבלת עליי את צעד אחד במלואו, קל לי לציית לתוכנית ולהיות בהימנעות. העניין הוא שלא קל להשלים עם חוסר-אונים מוחלט שכזה. הפחד מפני חוסר-אונים יתחיל לפעול בפינה של מוחי, ואני אתחיל להתנגד. ואז מתרחש קרב בתוך הראש שלי. הקרב פותח סדק שדרכו המחלה עלולה להיכנס.

גיליתי שאם יש לי אמת-מידה של השלמה מוחלטת ברובד בלתי-מודע, הדבר עוזר לי, על ידי כך שאני משווה את המידה שאני מקבלת את צעד אחד – לאמת-המידה הזאת. אני יודעת שאינני מסוגלת לעבור דרך קיר לבנים, והשלמתי עם העובדה הזאת לחלוטין, לכן אינני מנסה. אני אפילו לא מתרעמת על העובדה שאין ביכולתי לעשות זאת. כשאני מקבלת את צעד אחד במלואו בצורה כזאת, אני שומרת בקלות על ההימנעות. אני חופשייה.