משפט יומי 12 בדצמבר

"הצעד השנים-עשר מזמין אותנו להמשיך במסע, ליום אחד מדי יום ביומו, במשך כול חיינו. עלינו להמשיך להתקדם בהחלמה, ולפתח את המודעות הרוחנית שלנו, אם ברצוננו להמשיך לחיות חיים מלאים ולהישאר ערניים מבחינה רוחנית."

–          שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, עמוד 82

ישנו פחד אחד, שאני מקווה שהכוח העליון שלי לא יפטור אותי ממנו לעולם: הפחד מפני השאננות. מספר פעמים באתי לתוכנית הזאת כשאני שופעת כאב וייאוש. ולאחר מכן יצאתי כשאני זחוחת-דעת, משוכנעת שהנה, נרפאתי. שני דברים הובילו אותי לנפילות שלי: הסירוב להיכנע בצעד אחד, ושאננות.

כיום אני משוכנעת שאני חסרת-אונים לגבי האוכל, ואם אני מאפשרת לשאננות לחדור לתוכנית שלי, חיי יהפכו להיות בלתי-ניתנים-לשליטה. כאשר אינני מקדישה את הזמן הנחוץ לקרוא את הספרות, לערוך שיחות טלפון, לעשות שירות, או לדבר עם הכוח העליון שלי, אני מפסיקה להתקדם בהחלמה שלי. ואז מחלתי מנצחת בקרב, ומחלתי אינה זקוקה לקרבות רבים כדי להכריז על נצחון כולל. שאננות היא הבט רב-עוצמה, מפחיד, של המחלה שלי. מדי יום עליי לזכור, שהמסע הזה שאני עושה, מלא תיקווה וחיים. אם אשאר בנתיב של הכוח העליון שלי, הוא יוביל אותי קדימה.