משפט יומי 11 בדצמבר

"ההחלמה הינה מסע, ותוכנית שנים-עשר הצעדים הינה הדרך בה אנו נוסעים יחדיו באו.איי."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 106

התחלתי להבין, שהמחויבות שלי להחלמה באו.איי. היא מחויבות ללכת בדרך מסוימת, מחויבות לעשות את המסע. על מנת לצאת למסע הזה, לא היה לי צורך לדמיין לעצמי את קץ המסע. הייתי רק צריכה לדעת, שהמקום שבו הייתי, הפך להיות בלתי-נסבל. למעשה, הצעדים לקחו אותי למקום שאותו לא הייתי מסוגלת לדמיין לפני שהתחלתי בתוכנית.

כשאני מביטה לאחור, אני מתמלאת הכרת-תודה. כשאני מביטה לפנים, אני רואה רק ערפילים ואינני יכולה להבחין לאן הדרך מובילה. הדרך הזאת מובילה למשהו הנשגב מבינתי. אולם אינני חוששת מפני מה שהערפילים מסתירים. מתוך ניסיון למדתי, שהדבר השמח ביותר בחיי הוא המחויבות שלי למסע ההחלמה של או.איי.