משפט יומי 10 בדצמבר

"כאשר אנו חוזרים ופועלים על פי הצעד העשירי, אנו מתחילים לראות את הדרך המופלאה, שבה מעתה והלאה הצעדים יפעלו ויוציאו את המהומה והכאב המיותרים מחיינו… מתנות נוספות מחכות לנו, כשאנו ממשיכים לעבוד בתוכנית ולחוות את הנס של החלמה תמידית, ליום אחד מדי יום ביומו."
– שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 72

המחלה שלנו היא מחלה של גישות. אולם השנים שביליתי באו.איי. הוכיחו לי, שלמרות שהמחלה שלי מתקדמת, כך גם ההחלמה שלי. כשהייתי שרויה באופן פעיל בהפרעת האכילה שלי, שנאתי כל דבר לגבי החיים שלי. עולמי היה מורכב מבולמוסי-אכילה, האשמה, פחד, בושה, קנאה וזעם. הייתי שבויה בציפיות בלתי-מציאותיות מאנשים, והייתי מלאת מרירות על החסרונות שלהם. כמו כן שנאתי את עצמי, מפני שלא יכולתי להפסיק לאכול. גישה שלילית מייצרת חוסר-תקווה, ואני הייתי לכודה.
ההחלמה מלמדת אותי שהכרת-התודה והשלווה שלי גדלות ככדור-שלג, ממש כפי שהיה קורה עם הגישות השליליות שלי. ככל שאני עובדת על שנים-עשר הצעדים של התוכנית הזאת, כך מספקת אותי יותר ההתמקדות בטוב שבחיי. לא תמיד זה קל; לפעמים אני נאבקת כדי לחשוב בצורה חיובית. אבל כאשר יש לי מעידה בהתנהגות, אני יודעת שהתקווה קיימת. כעת עולמי מורכב מנסים יומיומיים, הן גדולים והן קטנים, אשר שומרים על האור בעיניי ועל הקלילות בלבי. חשיבה חיובית מניבה קבלה, וכיום אני חופשייה.