משפט יומי 9 בדצמבר

"רבים מאיתנו מתחילים את היום בתפילה ומדיטציה …"
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 74

פרק הזמן שבין השינה לערוּת, הוא הזמן שבו אני מעלה את המחשבות שבהן אתבשל כל היום. מחשבות אלה מופנות בקלות לשאלה: מי עשה לי עוול, ומדוע אני כל-כך אבודה כנגד התכסיסים הערמומיים שלו. על ידי כך שאני עושה את צעד אחת-עשרה ברגע שאני בהכרה, בכול יום, אני הופכת להיות חסרת-אונים, לא אבודה. כשאני מתעוררת, אני מבקש מן הכוח העליון שי: להרחיק את מחשבותיי מרחמים-עצמיים, מחוסר-כנות ומאגו-צנטריות.

כשאני מבקשת עזרה לגבי המניעים שלי, אני זוכה לצלילות שלווה בתהליך החשיבה שלי. הצלילות מעניקה לי אנרגיה שכלית נוספת לצורך פיתרון-בעיות. בזכותה אינני שוקעת ברפש של שיפוטיות כלפי אחרים, והיא מסייעת לי להאזין לרצונו של אלוהים. כיום, המצב הרוחני הבריא הזה מאפשר לי להגיב בשפיות ובאורח נורמלי לאוכל.