משפט יומי 28 בנובמבר

"תוכניתנו הינה רוחנית, לא דתית."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 10

התחנכתי בבית דתי. נהגתי ללכת לכנסייה בכל יום ראשון ולימדתי בבית-ספר של יום ראשון במשך חמש-עשרה שנים. אולם נזקקתי לאו.איי. כדי לגלות, מהי רוחניות.
כיום אני עובדת במספר משרות, ואני עסוקה מאוד.

אולם אני מקדישה שעה אחת בשקט, בכל בוקר, כדי לדבר עם אלוהים ולהתפלל. לפני או.איי. לא התפללתי בשביל עצמי אף פעם, אבל אינני יכולה להיות בהימנעות, מבלי שאלוהים ייקח ממני את האובססיה באופן יומיומי. הסוד הוא, שהוא רוצה שאני אבקש. אם אני עסוקה מכדי להתפלל, סימן הוא שאני עסוקה יותר מכפי שאלוהים התכוון שאהיה. כשפחד חודר לתוכי, אני מזכירה לעצמי, שאלוהים לא נתן לי את רוח הפחד. בשעה השקטה שלי אני שומעת: "אל פחד!" בדממה שבמחשבתי, אלוהים מעניק לי אומץ ושלווה.