משפט יומי 26 בנובמבר

"לאורה של המסורת השביעית אנו מתחילים לראות ברור יותר מה צריכים להיות הגבולות שלנו. אנו מתחילים להתחלק בפגיעוּתנו עם אחרים באו.איי., מבלי לצפות מהם לשאת בנטל של האחריות שלנו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 134

מסורת שבע נראית ממבט ראשון מובנת-מאליה: הקבוצה תתמוך בעצמה מבחינה כספית ומבחינת השירות. אולם כשמתבוננים מקרוב, מגלים במסורת שבע הבט אישי יותר. מסורת זו מורה לי איך "לתמוך בעצמי" בכוחות עצמי בחיים הפרטיים שלי. אם לפרט, פירוש הדבר הוא שאינני יכול לצפות מאחרים שיישאו בנטל שלי, יבצעו את הדברים הנתונים לאחריותי, או יקחו על עצמם את הכישלונות או את ההצלחות שלי. וגם אני איני אמורה לעשות דברים כאלה במקום אחרים. הרעיון הזה כל-כך משחרר!
מסורת שבע מקבילה, כמדומה, לצעד שבע. הצד המשותף להם הוא הענווה. בצעד שבע אנו מבקשים, מתוך ידיעה מלאה של מי אנחנו בעיני הכוח העליון שלנו, שהחסרונות שלנו יוסרו מעלינו; במסורת שבע, ענווה אמיתית מניעה אותנו ליטול על עצמנו אחריות בחיים הפרטיים שלנו ובחברותא. פעם נוספת אני מתפעלת מן החוכמה ומן המורכבות של אורח החיים על פי שנים-עשר הצעדים.