משפט יומי 21 בנובמבר

מה שהיינו צריכים עכשיו, הוא דרך של הימנעות לטווח ארוך, ודרך חיים שפויה בזמנים טובים ורעים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 16

כשהגעתי לאו.איי., האוכל היה שליטי. כדי להשתחרר מלפיתתו, מסרתי מדי יום ביומו את תוכנית האוכל שלי למאמנת ונמנעתי ממאכלים, מהתנהגויות אכילה, ממצבים ומאנשים מסוימים, שהיוו עבורי טריגרים ידועים. כמו כן השתתפתי בפגישות רבות. אף כי מעשים אלה היו נחוצים, הם הציבו אותי בקוטב הנגדי של האובססיה לאוכל.
אם ההימנעות פירושה להביא לדרך חיים שפויה ומועילה, הרי שצריכה להיות לי תוכנית שאיתה אוכל לחיות לתמיד. התוכנית צריכה להיות גמישה כאשר המצב מצדיק זאת, כך שאוכל למסור או לא למסור את תוכנית האוכל שלי, ללכת למקומות שנמנעתי מלהגיע אליהם, ולאכול מאכלים שכבר ויתרתי עליהם. כאשר ההימנעות הופכת להרגל, הדברים הללו אפשריים כולם. אם אני מגלה שהיציבות שלי רפתה, אני חייבת לנקוט שוב את הפעולות שהצליחו בתחילה. כיום, בחסד האל, אני מאוזנת בחיי וחיה בדו-קיום בשלום עם האוכל.