משפט יומי 12 בנובמבר

" … אחר-כך פעלנו כאילו אלוהים הוא בדיוק מה שרצינו והיינו צריכים שהכוח העליון שלנו יהיה."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 12

תחילתה של ההחלמה שלי, הייתה בתפישה שאלוהים עומד לצדי – שלא נותרתי כשרק המשאבים האישיים שלי מצויים בידי בעולם הזה. כשבחנתי את המילה "רוחני", הבנתי שהיא מכוונת למערכת יחסים אנכית בין אלוהיי לביני, ולא למערכת-יחסים אופקית, הכוללת את הדת ואת כל האחרים. מעמדה זו יצרתי מערכת-יחסים עם אלוהים המושתתת על אמון, וגיליתי שתמיד אוכל לסמוך עליו.

נוכחתי לדעת שיש באפשרותי להשלים עם כך שלא אוכל לסמוך על אחרים או על עצמי באותו אופן. בעשרים השנים שחלפו מאז, היו לי חיים שהיו טובים בהרבה מכפי שהייתי יכולה אי-פעם להעלות בדעתי. אלוהים ואני חלקנו הרבה כאבי-לב, אבל עברנו אותם ויצאנו מהם בשלום כפי שרק שותפים אמיתיים מסוגלים לעשות.