משפט יומי 8 בנובמבר

"האם אנו מקבלים ומבינים את פגמינו ואת פגמי האחרים כדבר אנושי, או שאנו מבקרים, מאשימים ומתלוננים" (שנים עשר הצעדים ושתיים עשרה המסורות – צעד 4, עמ' 28).

"האם אנו חשים טינה מכיוון שבזמן זה או אחר מישהו איים או פגע בהערכתנו העצמית, ביטחוננו, שאיפותינו או יחסינו? האם ניסינו לנקום באנשים שפגעו בנו? האם אני מתעקשים לעולם לא לשכוח שמישהו הזיק לנו?" (עמ' 30).

לעיתים אנחנו כל כך פגועים ממעשהו של אדם אחר כלפינו או כלפי הקרובים לנו שאיננו מסוגלים כלל לבחון מאיזה מקום פעל אותו אדם כפי שפעל ומהם הפגמים שלו שאולי הפעילו אותו באותו זמן. הנטייה שלנו, כאכלנים כפייתיים, נטייתנו להיות מרוכזים בעצמנו עד כדי שאנחנו בטוחים שהכול מופנה נגדנו מתוך רצון להזיק לנו או מתוך חוסר אכפתיות מוחלט של הצד השני. שקיעתנו בתוך הטינה הזו היא הרסנית, אפילו עד מוות. ראיתי יותר ממקרה אחד בו אנשים פגיעים שסחבו טינות קשות במשך חייהם, ממש חלו באופן פיזי בשל כך, והאכילה הכפייתית היא רק אחת מהמחלות הנלוות.

המטרה העיקרית, בעיניי, היא היכולת לבחון ולהבין גם את מניעיו של הצד הפוגע, כדי להיות מסוגלים לסלוח לו, הסליחה פשוט מרפאת, אפילו אם קשה לנו לקבל את המעשים הפוגעים. זוהי אם כל ההחלמות.