משפט יומי 7 בנובמבר

"אם רק נוכל להגיע למשקל המושלם, חיינו יהיו מושלמים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע'
3

הצטרפתי לאו.איי. כדי לרדת במשקל וכדי לא לעלות בחזרה – דבר שלא הצלחתי לעשות בכל השנים שבהן עשיתי דיאטות. האמנתי, שרק ההשמנה החולנית שלי היא שמנעה ממני חיים מושלמים. ידעתי שאם אוכל "לעשות את זה כמו שצריך", לא יהיו לי יותר בעיות.
הפתעות רבות חיכו לי באו.איי.  למדתי לדעת, שהשתמשתי באכילת-היתר הכפייתית כדי להתעלם מבעיות עמוקות יותר, שלא הייתי מסוגלת לשאת ללא האוכל המיותר. גיליתי שיש לי הרבה יותר בעיות מכפי שידעתי. חברים באו.איי. אמרו לי, שיהיה עליי לטפל בבעיות שלי כדי להרגיש טוב יותר. הם אמרו שהחיים לעולם לא יהיו מושלמים – וגם אני לא.
האמיתות הללו היו עלולות לייאש אותי. במקום זאת שחררו אותי להיות אנושית, לעשות שגיאות ולנסות שוב. הפנים הזוהרות של חברים בהחלמה, והעידוד והחום שקיבלתי מהם, נטעו בי תקווה שגם אני אוכל להחלים אם אעשה את שנים-עשר הצעדים. כעת אני בהחלמה. החיים החדשים, הנפלאים שלי טובים מכל הפנטסיות שהיו לי על שלמות.