משפט יומי 1 בנובמבר

"וכשאנו משלבים ידיים אנו מגלים סוג של אהבה והבנה מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו".

לשלב ידיים? זה נראה לי תמיד כל כך הזוי. אפילו מטופש, בעולם האמתי, "העולם שם בחוץ".

להתחיל פגישה, ישיבה או דיון בשילוב ידיים ותפילה לשלווה, לסיים כל דיון סוער של מצפון קבוצה בחיבוק אוהב של הבנה, כוח והכלה ולקבל את האחר, למרות שדעותיו נוגדים לשלי. 'מנקה' את הרגשות השליליים שאולי התעוררו במהלך ויכוח סוער.

חלום פרוע שלי שגם אם לא נתחבק ונתפלל בפועל, כן נושיט ידינו ונפתח לבבנו לראות את האחר העומד מולנו, שנקבל אותו, או לפחות לא נכעס ו/או נשמור טינה גם אם דעותיו שונות משלי.