משפט יומי 26 באוקטובר

"אצל רבים מאיתנו, פחד, דאגה וחרדה, ממלאים תפקיד חשוב בחיים, וגוזלים מאיתנו את השימחה ואת היכולת להגשים את חלומותינו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 29

מתי מפחד לגבי המישרה שלי. פחדתי שאינני מצליחה מספיק. פחדתי שיפטרו אותי. אילו רק הפחד היה עוזב אותי, הייתי יכולה לשמור על ההימנעות, חשבתי שוב ושוב. התחמקתי מן האמת שהסתתרה מאחורי הפחד. לא הצלחתי במיוחד בעבודתי, ולא משנה כמה שעות נוספות עבדתי. היה עליי לעבוד שעות נוספות מפני שלא הצלחתי לעשות את עבודתי במשך שעות העבודה הרגילות. המאכלים שאליהם כמהתי ללא-הרף (מפני שאכלתי אותם) גרמו לי להיות ישנונית  ומעורפלת.

הבנתי זאת בצורה הפוכה. היה עליי להגיע קודם כול להימנעות, לא להיפטר קודם מהפחד. אני שמחה שאותם חברים ותיקים צדקו – אלה שנהגו לומר: "אי אפשר להגיע לעשייה מכוח המחשבה בלבד, צריך לעשות כדי להגיע לצורת חשיבה חדשה. " אני שמחה שקיבלתי את העובדה, שלא יכולתי לשלוט ברגשותיי, אבל באמצעות אומץ שקיבלתי מאלוהים, יכולתי לשנות את מעשיי למרות הרגשתי.