משפט יומי 18 באוקטובר

"כשאנחנו בהימנעות, פוחת העיסוק שלנו באוכל, ובמקרים רבים נוטש אותנו לחלוטין."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 2

השחרור מן האובססיה בקשר לאוכל הוא בגדר נס. כשקראתי את המילים האלה בפעם הראשונה ב "אנו מזמינים אותך," זה נראה לי כמו פרי הדמיון. כעת הן התגשמו בחיי.
"לאכול או לא לאכול?" זאת הייתה השאלה שלי, לאורך כל היום. אם אכלתי בבולמוס או הגבלתי את עצמי, כך או כך האוכל עמד לעתים קרובות מדי במרכז מחשבותיי, גם כאשר לא מימשתי אותן.
כיום, אין לי כל עניין לאכול באופן כפייתי ב-99.9% מן הזמן.

כאשר הכפייתיות חוזרת, אני יודעת מתוך ניסיון, שהיא תחלוף אם לא "אזין" אותה. כמו חברים אחרים שלי, שמחלימים מהתמכרויות אחרות, אני משלימה עם כך ש"להשתמש באוכל" הוא בגדר אי-שפיות. אני מוכנה להמתין שאי-הנוחות תסתלק, מתוך ידיעה שהיא תחלוף, שהשמחה על כך שאני חופשייה שוב בוא תבוא, וכי גיליתי אהבה כלפי עצמי באמת ובתמים. להיום, אני מבקשת את הענווה לעשות כל מה שביכולתי, כדי לשמור על ההימנעות שלי