משפט יומי 17 באוקוטבר

"האינטואיציה אמורה להיות הקשר הישיר של אלוהים אל לבנו ואל מוחנו, אולם בעיותינו ורצוננו-העצמי שיבשו קשר זה."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 18

לפני או.איי., הנטייה שלי כאכלנית-יתר כפייתית הייתה לאכול בגלל רשימה שלמה של טינות, ורציתי להראות לך מה-זה. כשאני אוכלת אכילת-יתר, כשאני מפנקת את עצמי יתר על המידה בהנאות קולינאריות, או כשאני אוכלת בבולמוס, אינני נוכחת ואיני יכולה לנצח. אני חייבת להיות נוכחת בגופי ולהיות ערה לנסיבות ולרגשות. כשאני באוכל, אינני מודעת לשום דבר ולאף אחד.

שמעתי אומרים שהדממה היא הדרך היחידה שבה אפשר לשמוע את אלוהים מדבר. כדי להיות נוכחת, ולשמוע את המסר של אלוהים בשבילי, עליי לגלות נכונות להניח לאוכל, למזלג, לכף וליד. לפעמים אלוהים מדבר איתי כשאני עושה מדיטציה, באמצעות הספרות, הכתיבה, או פשוט על ידי כך שאני מקשיבה למישהו בפגישה. עליי להיות פתוחה לקבל את מתת האל.