משפט יומי 11 באוקטובר


"עלינו להשלים עם כך שנסבול שוב ושוב מכמיהות לאכול באופן כפייתי. מתוך ניסיון מתברר לנו, שרגשות אלה יחלפו ויהיו כלא-היו. עלינו לזכור, שבכל פעם שאנו מתמודדים עם מצב כלשהו מבלי לאכול בכפייתיות, ייקל עלינו להימנע בפעם הבאה. אנו מסוגלים לחיות ללא אכילה כפייתית."

–    קודם כול לחשוב
הכפייתיות שלי מורחקת רוב הזמן, ואינני חושבת על אוכל. אולם לפעמים עדיין אני עסוקה במחשבות על אוכל. אני צריכה לזכור שאינני לבד, שאינני בגדר כישלון אם יש לי כמיהות לאוכל.
הוכחתי לעצמי, שכאשר אני בהימנעות, זה קל יותר בפעם שלאחר מכן. אני מחזקת את הרגל ההימנעות. אם אני אוכלת בכפייתיות, אני מחזקת את הכפייה שלי. ייתכן שלא אוכל בבולמוס, אבל המחשבות שלי על אוכל מתרבות, והבעיה מחריפה.

הכוח העליון שלי נותן לי אפשרות להיות מסוגלת לומר: "אני לא רוצה לאכול את זה, ללכת בדרך הזאת. אני יודעת מה שיקרה." למדתי לדעת שיש ביכולתי לסטות, לבחור בנתיב ההימנעות, ולהמשיך הלאה בדרכי. ואז הרגשות חולפים ולעתים קרובות אני שוכחת את הכמיהה. איזו מתנה!