משפט יומי 8 באוקטובר

"ענווה, כפי שאנו חווים אותה בחברותא של או.איי., ממקמת אותנו לא מעל ולא מתחת לאנשים אחרים, על סולם דימיוני כלשהו של הערכה."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 50

רבים מאיתנו מרגישים רפיון מדוכדך במצבים, שבהם האוכל שלנו מסודר אולם שארית חיינו, כך נדמה, מבולגנת, חסרת-שליטה. אנו מצויים ביחסי-גומלין עם אנשים שאינם חושבים, אינם פועלים ואינם מאמינים כמונו. אירועים מסוימים אינם מתנהגים על פי התוכנית הכללית שלנו. כשאנו מתרחקים במקצת ומבינים שאנו מנסים לשלוט באנשים אחרים ובמאורעות, עלינו לזכור שהדבר מנוגד לענווה, הנחוצה לנו כדי למחות את ההתחסדות שלנו ואת ההתעמקות שלנו בעצמנו, אשר חוסמות בפנינו את הדרך להחלמה מלאה.
כשאנו מתחילים להרגיש כאילו אנו טובים יותר מאחרים, כדאי שנזכור, שענווה אמיתית אינה מבקשת אחר עוצמה או סמכות. לעומת זאת היא מבקשת אחר שיוויון ושיתופיות עם המין האנושי. כל מה שיש לאל ידינו לעשות הוא לחיות את חיינו, יום אחד בכל פעם, ולבטוח בכך שלאלוהים יש תוכנית. כשאנו מוסרים את פגמי-האופי שלנו לידי אלוהים בצעדים שש ושבע, אנו מבינים מתוך ענווה, שאיננו האחראים למצב; איננו יודעים מה טוב ביותר לעולם. כשאנו מחפשים, מהו הערך שאלוהים יעד לכל אחד מאיתנו, עלינו לזכור ששלווה וענווה באות עם ההשלמה.