משפט יומי 6 באוקטובר

"נאלצנו להודות שלא התנהגנו בשפיות, כאשר הגבנו בצעקות לצורך של ילדינו בתשומת לב …"
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 9

כשהתחלתי לבוא לאו.איי., הייתי מטורפת, מתלהמת וזועמת. הסוכר היה "סם הבחירה" הראשי שלי, והוא עשה דברים מכוערים באמת לאישיות שלי, כמו גם לגופי. כאשר יצא לאור הספר של שנים-עשר הצעדים של או.איי., ואני קראתי את הציטוט הנזכר למעלה מתוך צעד שתיים, הייתי משוכנעת ש"אתם" ישבתם בחדר-המגורים שלי וצפיתם בי. בחסד האל ובחסד או.איי., בחרתי שלא לאכול סוכר, ושלא לאכול שום דבר בכפייתיות, מאז מארס 1990.

ובהזדמנויות הנדירות שאני בכל זאת מרימה את קולי על בני או בתי בני-העשרה (ששניהם אנשים נפלאים במידה בל-תיאמן, וזאת גם הודות לאו.איי. ולהתחייבות שלי "לחזור ולבוא"), אני כמעט מיד מיישמת את צעד עשר, ושוב אנחנו משפחה אוהבת ומאושרת.