משפט יומי 1 באוקטובר

"המטרה של צעד עשר היא לזהות ולהסיר מדרכנו את אבני-הנגף של היום …"
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 68

צעד עשר מזכיר לי תמיד שיש עבודה לעשותה. כאשר אני בודקת את עצמי ומחפשת אבני-נגף כיום, אני מוצאת פחד וכעס. הפחד – שמא אף אחד אינו אוהב אותי בזכות מי שאני, והכעס – מפני שאינני יכולה לפנות לאף אחד ולדבר על הפחד הזה.
איך אוכל לסלק את אבני-הנגף הללו, כדי להפסיק להכניס כאב לחיי? ההודאה שהפחד אכן קיים, היא הצעד הראשון בדרך לסלק אותו – בדרך לסמוך על הכוח העליון שיוביל אותי ויעזור לי לעבור את רגע הפחד בשלום. אני יכולה להתפלל לאומץ ולהתקשר שוב לאלה שלא החזירו לי צלצול. אני יכולה לתת לכעס להיחלש. הוא הולך ונמוג כעת, בשעה שאני כותבת עליו, וכן בכל פעם שאני מדברת עליו עם מאמנת או עם חברת או.איי. אחרת.
זהו חלק חשוב מתוכנית ההחלמה שלי. עליי להיות ערה לחסרונות שלי, ולבקש, מדי יום, שהם יסולקו. אני צריכה לשתף אחרים בכך, במקום לשאת אותו.