משפט יומי 26 בספטמבר

"פנה לך זמן ליהנות מן הארוחות שלך. זה מגיע לך."
–    התחייבות להימנעות, ע' 4

בשנות ילדותי, הארוחות היו המקום והזמן להתעללות מילולית ולוויכוחים כלליים סביב השולחן. אני זוכרת שאכלתי עם גוש תקוע בגרוני, מחניקה דמעות בעודי אוכלת מהר ככל שביכולתי, כדי להיות בטוחה שאספיק לאכול. ההנאה, או התחושה שמגיע לי – אם האוכל עצמו ואם ההנאה ממנו – היו תחושות זרות לי.

בתוכנית הבנתי שתמיד חשתי רגשות אשם ובושה, כחלק מן התגובות שלי על ארוחה. רק כאשר עשיתי את הצעדים, הצלחתי להודות בקיומם של רגשות אלה ולתת להם את המקום הראוי בתור שרידי העבר. אני אסירת-תודה על כך שאני מסוגל ליהנות מאכילה ללא רגשות אשם וללא כאב.