משפט יומי 21 בספטמבר

"תפילותינו הפשוטות, הנאמרות בענווה, נענות בדרכים מופלאות, כשאנו פותחים את חיינו לכוח השינוי של אלוהים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 54

ענווה פירושה שאני מזהה את עצמי כאדם רגיל, ומקבלת את עצמי ככזאת. הענווה משחררת אותי מן השעבוד של העצמי, מכבלי הסופרלטיבים שהאגו שלי כורך סביבי. אני כבר לא זקוקה להיות כוכבת-על וגם לא חלאת-אדם, לנסוק או להתרסק על פי ההערכה שלי את עצמי. במקום זאת, אני יכולה לבקש בענווה מן הכוח העליון שלי, לעזור לי להכיר בחוכמה הסובבת אותי ולפעול ברוח זו, רגע אחר רגע, בכל יום.
הענווה שלמדתי באו.איי. העניקה לי הערכה עצמית חיובית בפעם הראשונה. אני רואה שהסגולות המובנות שלי, כמו אלה של עמיתיי, תמיד היו בנמצא, אם הכרתי בכך ואם לאו. זוהי מתנה מן הנשמה הפנימית לכל אחד מאיתנו, ולא תוצר של תשבחות חיצוניות למעטים. הענווה משחררת אותי מן ההשוואות ומן הביקורת העצמית, אשר בסופו של דבר תייגו אותי כמפסידנית.

כאשר אני מבקשת בענווה הדרכה מהאלוהים כפי שאני מבינה אותו, נפתח בפניי פתח לקבל חיזוק ממנו. אני מגלה יותר נכונות, מתחזקת וחשה יותר ביטחון, כאשר כוחו של אלוהים עוזר לי להגשים יותר דברים מכפי שחלמתי אי-פעם שהדבר אפשרי.