משפט יומי 20 בספטמבר

"אחד ההבטים של התוכנית הזאת שמחזיק אותנו כאן, הוא ההבטחה להחלמה קבועה מן המחלה המבלבלת הזאת."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 67

אחרי עשר שנים באו.איי., הרגשתי שהדבר היחיד שעשיתי כראוי, היה שהמשכתי לבוא לפגישות. עדיין הייתי בעלת משקל-עודף, וברור שאכלתי יותר מכפי שגופי היה זקוק. ידעתי שהשתניתי מבפנים, אבל בסופו של דבר, הרי באתי לאו.איי. כדי לרזות.
אחרי התעוררות רוחנית שהתרחשה בזמן חופשה, ידעתי שאני לא רוצה יותר אף פעם להרגיש מפוטמת ואומללה בתוך גופי. סופסוף הייתי מוכנה "להניח מידי את המזלג". במיפלט של או.איי. שבו השתתפתי בסופשבוע שלאחר מכן, פגשתי אישה שהפכה למאמנת שלי. התחלתי להתחייב לתוכנית אכילה בריאה. הגעתי לממדי גוף נורמליים, ואני שומרת על כך מזה חמש שנים. מעולם לא שמרתי על ירידה במשקל קודם לכן. בכל עונה, הבגדים שלי עדיין הולמים אותי – דבר שהוא ברכה. נוח לי בגופי. החלמה מתמדת אפשרית יום אחד בכל פעם. כבר אינני מצפה לקסם. אין שום קסם… אבל ישנם נסים. ההבטחה להחלמה החזיקה אותי כאן עד שהנס התרחש.