משפט יומי 17 בספטמבר

"אנו מאמינים, ששום כוח-רצון ושום נחישות לא היו יכולים להציל אותנו. פעמים רבות אינספור התנפצו לרסיסים ההחלטות והתכנונים שלנו, וראינו כיצד כושלים המשאבים האישיים שלנו."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 2

למן ההתחלה התרשמתי עמוקות על ידי האנשים המבריקים, ולעתים קרובות משכילים, שמצאתי באכלני-יתר אנונימיים. אינני יכולה לתאר לעצמי קבוצה שיודעת יותר על תזונה, פעילות גופנית ודיאטות. אילו היה די בידע כדי לרפא אותנו, לא היינו כאן. כל הידע שלי לא העניק לי נכונות כמו שמצאתי באו.איי. אבל הנכונות לבצע דבר-מה והרצון לכך אינם אותו הדבר. אילו הייתי מחכה עד שארצה להיות בהימנעות, ייתכן שכבר הייתי מתה. אולם באותו יום, הראשון שלי, הייתי נכונה להיות בהימנעות בין ארוחת-הבוקר לארוחת-הצהריים. אני מתייחסת לכך יום אחד בכל פעם, ארוחה אחת בכל פעם, בעזרת הכוח העליון שלי וחבריי באו.איי.
גיליתי שאני יכולה לרצות לעשות משהו, למשל לאכול ארוחה שאיננה כלולה בתוכנית האוכל שלי, אבל לגלות נכונות שלא לעשות זאת. אינני יכולה לעשות זאת באמצעות כוח-הרצון שלי. אני זקוקה לתוכנית של אכלני-יתר אנונימיים, לאלוהים, לצעדים ולכלים כדי להחלים, יום אחד בכל פעם, למשך שארית חיי.