משפט יומי 18 בספטמבר

"נעשיתי פתוחה יותר להיותי אסירת-תודה."
–    לקט לייפליין, ע' 141

נהגתי ללכת לבנק, ולא לשים לב לקופאים החביבים; אפילו לא הערכתי את העובדה, שיש לי מספיק כסף כדי להזדקק לבנק! רתחתי משום שעמדתי בתור, והתלוננתי אם המחשב היה איטי. בקונצרט התמקדתי ברשרוש של עטיפות הסוכריות-נגד-שיעול או בסירחון הנפטלין שעלה מן המעיל בכיסא שלצדי. אם לסכם את חיי הבלתי-מושלמים, התמקדתי ב"כמה אני מסכנה" ובמה שאני מחמיצה. אין פלא שהייתי אומללה.

איזה הבדל יצר או.איי.! אני לומדת לחפש את החיובי בכל דבר. היבשן מקולקל? איזה יופי שיש מכבסה אוטומטית בקרבת מקום. נקר בצמיג? איזה מזל שזה לא קרה לי בזמן הנהיגה. מירשם לתרופה יקרה? אני אסירת-תודה על כך שאני חיה בעידן האנטיביוטיקה. כעת, כשאני מביטה למעלה, אני רואה שבתיקרה יש הרבה יותר אריחים שאינם מוכתמים. תודה לך כוח עליון על הגישה החדשה שלי, גישה של הכרת-תודה.