משפט יומי 16 בספטמבר

אני חוגגת את הנס של חיי החדשים באו.איי."
–    להיום, ע' 206

"החור הרעב בנשמה שלי", אותו פצע פתוח שאני נושאת איתי מזה זמן כה רב, הולך ומחלים לאטו. אתמול כמעט שלא חשתי רעב; הגעתי הביתה מהעבודה, וכשראיתי את כול המראות הנושנים מימי ילדותי, ועברתי על פני הבית שבו גדלתי, זה לא הביא אותי לכלל ייאוש כפי שהיה קורה בעבר. נדמה כאילו לבי עטוף כעת ביריעה אטומה נגד ייאוש, ורק שלווה, רוגע ושימחה יכולים להסתנן פנימה.
אני מתחילה להבין שהחיים הם רק החיים – לא קרב או תחרות שאני צריכה לקחת בהם חלק, להרגיש בגללם חמת-זעם או לאכול בגללם. אני מתחילה לראות את חיי כפי שהם: מבלי להונות את עצמי, לשגות באשליות, ויותר מכול – ללא אכילת-יתר. הכחשה, שקרים וייאוש הוסרו ממני ובמקומם באו השלמה, אמת ושמחה. בכך שהשלמתי עם העבר שלי ועם האמת אודות חיי כיום, מצאתי את השימחה המוחלטת שבהבנה את גודל המתנה שחיי כיום מהווים. כעת אני חיה מתוך ראייה רוחנית של הכרת-תודה. עיניי אלה, שהיו עגומות וראייתן הייתה מעומעמת במשך זמן כה רב, רואות בבהירות גדלה והולכת יום אחד בכל פעם.