משפט יומי 14 בספטמבר

"רבים מאיתנו ניסו לצום עם או בלי פיקוח רפואי. בדרך כלל הפחתנו במשקל, אולם ברגע שהתחלנו שוב לאכול, חזרה התנהגות האכילה הכפייתית, יחד עם המשקל."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע'
8

אני חושבת על העבר, על ימי היותי סטודנטית, כשהסתפקתי באכילה של ארוחה קלה אחת ביום ועסקתי בפעילות גופנית כאחוזת-דיבוק. הייתי אז רזה יותר מכפי שהייתי אי-פעם. אני חושבת על העוצמה שחשתי, כאילו אני מנצחת במלחמה נגד גופי. אבל אז שאלתי את עצמי האם אני מאושרת. התשובה הפתיעה אותי.

ימים אלה היו בין הבודדים והאומללים ביותר בחיי. קל מאוד לשכוח, שלהיות רזה איננו התשובה לבעיות שלי, והרעבת עצמי איננה פיתרון מיידי כפי שהייתי רוצה שתהיה. אין פיתרונות מיידיים. אימוץ של תוכנית אכילה בריאה, ועבודה בצעדים מדי יום ביומו, הם האופן שבו אזכה באמת ובתמים בניצחון.