משפט יומי 10 בספטמבר

"האכילה קשורה לרגשות אצל אכלן-יתר כפייתי. לעולם איננו מסופקים לגמרי, ולא משנה כמה נאכל, משום שאנו אוכלים מסיבות רגשיות ולא מסיבות גופניות."
–    תכנון אכילה, ע' 7

יהה! זה ממש אני. זה בדיוק מה שאני עשיתי. שאלתי את עצמי איך ייתכן ששקלתי 97.5 קילוגרמים בגובה מטר וחמישים-ושבעה סנטימטרים. ואז קראתי את המילים הללו, ומצאתי את התשובה שחיפשתי. בכל פעם שהרגשתי רגש שלילי או לא-נעים, התמודדתי איתו על ידי האכילה. אכלתי כשהייתי מודאגת, אחוזת פחד, בודדה או עייפה. לא משנה כמה אכלתי, הרגשות הללו המשיכו להתקיים. מעולם לא הסתפקתי ב"רק עוד אחד ודי", ותמיד זה פגע בי. הבטן שלי כאבה מרוב אכילת-יתר.
כיום, כאשר הרגשות האלה מתעוררים, אני לא אוכלת. תוכנית או.איי. לימדה אותי לפנות במקום זאת למזון רגשי. אני עושה זאת על ידי כך שאני מתקשרת לחברים בתוכנית, משתתפת בפגישות וקוראת את הספרות. ההבטחות מתגשמות, יום אחד בכל פעם.