משפט יומי 5 בספטמבר

"ברור, שאם ברצוננו להישאר בהימנעות ולמצוא שלווה, עלינו ללמוד דרכים טובות יותר להתמודד עם אנשים אחרים – דרכים שיביאו לנו שמחה במקום כאב."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 55

למידה של דרכים מוצלחות יותר ליצירת מגע עם אנשים, היא תהליך שנמשך כל החיים ומהווה אתגר. אולם אני למדתי באו.איי. דברים שסייעו לי בכך. הראשון בהם הוא קבלה. היו לי ציפיות שונות ומשונות לגבי היכולות וההתנהגות של אחרים. ציפיתי מאנשים להיות יעילים, מיומנים ויצרניים. ציפיתי שיתנהגו בהיגיון ושיעמדו בדיבורם. אלה הן הציפיות שלי מעצמי, והיה עליי להרפות מהן לגבי אחרים. אני עדיין מאוכזבת כאשר מישהו אינו מקיים התחייבות שלו, אבל אני כבר לא הורסת לעצמי את שלוות-הנפש בעקבות זאת.
כמו כן למדתי, שאין צורך שאוכיח את צדקתי. אני יכולה להסכים שלא להסכים בלי לדבר. אני מניחה לגאוותי, מאשרת דבר-מה שאמר אחר בכך שאני אומרת: "אולי אתה צודק," ויוצאת מן המצב בחן. ולבסוף, אני מחפשת את הטוב באנשים. לפעמים נדרש לשם כך מאמץ ניכר, אבל המאמץ כדאי. התמקדות בדברים הרעים מביאה כאב; השימחה באה כשמוצאים את הטוב. אני מעדיפה את השימחה!