משפט יומי 4 בספטמבר

הכחשה עצמית

האם אנו מרמים או משקרים לעצמנו? האם חיינו בהכחשת האכילה, פגמי האופי שלנו או הצורך בשינוי? (שנים עשר הצעדים ושתים עשרה המסורות מהד' 3  עמ' 33)

ההודאה כי חייתי בהכחשה לא הייתה פשוטה והיא הגיעה רק זמן רב לאחר שהייתי בתכנית. חיי לפני הגיעי לתכנית היו חיים טובים ורגילים, לימודים אקדמאיים, קריירה, בעל, ילדים, חברים, משפחה ולכאורה חיים מלאים וטובים. רק מאוחר יותר בתענית הבנתי שחייתי בהכחשה. לבשתי על פני מסכה שאמרה "הכל טוב" אך כאמור זו הייתה מסכה.

מתחת למסכה הסתתרה אישיות בעלת הערכה עצמית נמוכה, מלאה רגשי אשם ורגשי בושה המסכה עטתה תדמית מזויפת של גאוות יתר, כל יכולה ומרצה. אט אט עם עבודת הצעדים, השימוש בכלים  להחלמה של התכנית, התמיכה של הקבוצה והשירות התחלתי להסיר את המסכות ולקבל את עצמי כמות שאני עם היתרונות ועם החסרונות שלי.

היום אני חיה ללא מסכות, מקבלת את עצמי והאחרים, אוהבת את עצמי ואת האחרים מוסרת את רצוני לכוח עליון שהוא כוח גדול ממני ומתפללת לדעת את רצונו.

האם אני עוטה מדי פעם מסכה כל שהיא? ואם כן מה עלי לעשות כדי להסירה?