משפט יומי 1 בספטמבר

"כשאנו מסיימים את הכפרה על מעשינו, אנו חשים  קרובים יותר לכוח העליון שלנו מאשר אי-פעם בעבר."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 65

שרידים מעברי גורמים לי להתמקד באחרים. הדבר מסיח את דעתי מן הצד שלי, ומן החלק שלי בסיפור. כשאני מתמקדת כלפי חוץ, פירוש הדבר שאני עדיין מונעת על ידי אשמה, טינה או בושה. אף אחד מן הרגשות הללו אינו מאפשר לי להיות מרוכזת או לחיות את הרגע.

הם מסיחים את דעתי ממש כמו אכילת-היתר הכפייתית.
כשאני עושה את צעד תשע, אני מתעמתת פנים-אל-פנים עם הבעיות שיש לי במערכות-יחסים. אז יש באפשרותי לומר שעשיתי כול מה שביכולתי כדי לתקן כל עוולה שעשיתי בעבר, וכי שיניתי את התנהגותי כלפי אנשים בהווה. בכך אני מסלקת בהדרגה את כל הריסות הבושה, הטינה והאשמה. ואז יש לי מספיק מרחב כדי להכניס פנימה את קלילות המחשבה. הרוחניות היא תמצית הקלילות.