משפט יומי 28 באוגוסט

"המשותף לכולנו הוא שנראה כי גופנו ומוחנו שולחים לנו מסרים בנוגע האוכל, השונים בתכלית השוני מאלה שמקבלים אכלנים רגילים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 2

אנו עלולים להתקשות להשלים עם העובדה, שאנו שונים מאנשים אחרים, אבל זה מהווה הקלה. לפני או.איי. הנחתי שכולם חווים אותן מחשבות ואותם רגשות לגבי האוכל כמוני, ושאכלנים רגילים הם אנשים טובים יותר ממני, מפני שהם יכולים לעמוד בפני כמות אוכל מופרזת. הקטע הזה מלמד אותי שהם מלכתחילה אינם מקבלים אותם איתותים לגבי האוכל, ולכן אין הם צריכים לעמוד בפני שום דבר!
כמו כן, יש מן ההקלה להכיר בכך שתחושת הקיפוח שאני חווה לפעמים, כשאני נמנעת מאוכל מיותר, היא אשליה בלבד. אותם איתותים שקריים שאני מקבלת לגבי האוכל – שהוא יגרום לי להרגיש טוב יותר, או שהוא ימלא את צרכיי – הם זה בלבד, איתותים שקריים.

אין כל קיפוח  בהימנעות מאכילה מופרזת או ממאכלים שעלולים להזיק לי. הקיפוח האמיתי הוא האופן שבו חייתי לפני או.איי. – מתוך שעבוד לאוכל ולעודף המשקל.