משפט יומי 25 באוגוסט

"לא ניתן יותר לפחד למנוע מאיתנו לעשות את הטוב ביותר עבורנו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 47

אחרי יותר משנתיים של הימנעות רצופה, הייתה לי נפילה. הכפייתיות שלי מצאה סיבות רבות לכך, פרט לאלה האמיתיות: פחד וחוסר אמון בכוח העליון שלי. הפחד מנע ממני להמשיך הלאה בתוכנית שלי. הפחד גרם לי להרגיש מנותקת ומלאת תרעומת. הפחד הפך אותי לכבדה יותר מכפי שהייתי אי-פעם. הפחד גרם לי לחוש חוסר-תקווה. אבל המשכתי ללכת לפגישות.
המאמנת החדשה שלי זכתה לתריסר שנים של הימנעות. היה לה מה שאני רציתי. היא עודדה אותי להשתתף בתשעים פגישות במשך תשעים ימים, ואני התחלתי לשמוע את המסר מדי יום ביומו. לבסוף, אחרי גילוי נכונות, מתן אמון בעצמי וגילוי כנות, התחלתי להבין את הנפילה שלי.

האמונה שלי, שהכוח העליון שלי לא ישמור עליי במשך צעדים שש ושבע היא שהטילה אותי לנפילה. החלטתי, בתת-מודע, שהכאב מאכילת-היתר הכפייתית, קטן מכאב הגדילה.
כיום אני בהימנעות. בחרתי בכאב הגדילה, מפני שאני סומכת על הכוח העליון שלי שישמור עליי ויהי מה.