משפט יומי 23 באוגוסט

"כשאנו, אכלני-היתר הכפייתיים, עושים בכנות את הצעד השלישי, איננו יכולים שלא להחלים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 21

המשפט הזה שמר על קיומה של התיקווה בי, התיקווה שאוכל להחלים מאכילת-יתר כפייתית. באתי לפגישות שוב ושוב, גם בעתות מצוקה. היא דאגה לכך שאחזור כשהרגשתי בלתי-אהובה. היא דאגה לכך שאחזור מפני שידעתי שעדיין לא זכיתי ל"קליק". אבל האמנתי, שבסופו של דבר, אם אמשיך לנסות ואמשיך לעבוד בתוכנית כמיטב יכולתי, ה"קליק" יבוא ואני אעבור לממד חדש.
לא הגעתי בקלות להימנעות. פעמים רבות היא חמקה ממני, וגם אחרי שנים אחדות באו.איי. יש לי נפילות. פעמים רבות הרגשתי, שבלתי-אפשרי עבורי להגיע להימנעות מתמשכת מאכילת-יתר כפייתית, למרות העובדה שלדעתי התקדמתי מאוד במישורים הרוחני והרגשי. קיבלתי מתנות רבות כתוצאה מעבודה בתוכנית הזאת; אחת מן המתנות הגדולות ביותר שלי היא התיקווה. ללא תיקווה, הייתי עלולה לוותר ולאכול עד שהייתי מגיעה לחוסר-מחשבה ושוקעת בתהום השכחה.