משפט יומי 5 באוגוסט

"ענווה, כפי שאנו חווים אותה בחברותא של או.איי., ממקמת אותנו לא מעל ולא מתחת לאנשים אחרים, על סולם דמיוני כלשהו של הערכה. היא ממקמת אותנו בדיוק במקום שאנו שייכים לו, ברמה אחת עם כול בני-האדם…"

–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 50
לפני שהגעתי לאו.איי., ההערכה העצמית שלי סבלה טלטלות קיצוניות – מנחיתות מוחלטת ועד גבהות היהירות. בדרך כלל חשבתי על עצמי כעל אדם מכוער, הסובל מליקויים רבים, ואינו ראוי לאהבה. לפעמים ניסיתי להציב את עצמי גבוה יותר מאנשים שהכרתי; התאמצתי בכול כוחי לשכנע את עצמי ואחרים, שאני יותר פיקחית או נחמדה, יותר חביבה או מיומנת.
באו.איי. עזרו לי להבין, שהענווה פירושה להכיר בשיוויון הקיים בין כל האנשים. אנחנו ייחודיים ויש לנו כוחות וחולשות ייחודיים לנו. כל אחד מאיתנו יכול לתת מתנות לאחרים.

כולנו בני אנוש יקרי-ערך, הראויים לכבוד. במסע ההחלמה שלי מבקשים ממני להיות האדם הטוב ביותר שיש ביכולתי להיות, ולכבד את האחרים על מה שהינם. כשאני פועלת לקראת מטרות אלו, אני נעשית שוות-ערך לאחרים באמת, וחיה את חיי מתוך הרמוניה.